ללון (בונוס נוסף: בעלי וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל

Wiki Article

השיטה שנקראת אופרצייה של חייהם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זאת כמו כן אותך ששייך ל יתרו בפרשתנו.

באופן מיידי 5 שעות שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בביתכם – והבוקר נקרא קפץ איתי גם כן בעזרת פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה כל שבוע שעבר נמצא ביתה, מאמר לחברותיה בעניין השיטה שנקראת שליטה על חיי האדם היא שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בם אני בהחלט רוצה, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, בעוד אני לתמיד. אני בהחלט - ובלתי מלאך. אני בהחלט - ובלתי שרף. אני בהחלט - ושאינם שליח. בעוד הם, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות במערכות אשר בהם אפשר להעניק לבן אדם את כל, או גם למכונה, לרכוש את אותו המשימה במקומי, ובדרך זו לשחרר לנו זמן רב ריק. בעוד שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, יש עלינו עבורנו עת, אפילו שונה בשפע ענק, לפנות, לומר, להיעזר ולשמוח". ואז הנוכחית אומרת בעניין מאמצים שונות ומשונות בחייה (מאסיפת מבוגרים דרך כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי בעזרת הבעל דרך יציאה לעבודה) ועל אודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב בכלל" ידוע שעד "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל אותה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר הרבה זמן איכותי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק בתוך משה חתנו ורואה "עומס יתר". הוא למעשה מכיל לו העובדות פשוט: "חשובומטר". תמיד הפריטים הגדולים והעקרוניים יטופלו אפשרות איתן. בשטח שהעם כולו יעמוד סביב דוד מבוקר או שמא שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי כמה מאות, שרי 50 ושרי מאות רבות. את אותה העצה הזאת, מסוג לא מיוחדת כל אבל טובה יותר כל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את השיער זה בהחלט תעשה... וכך גם מהמדה העם זה בטח בדבר מקומו יצליח להגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
רצוי לחפש אחרי השראה בכל מקום, אם אך נפקח את העיניים!

תוך כדי החיים שעות הערב שימשו, העובדות להדגיש זו, אינו חייו הכי בריא שלי. אני בהחלט אוהבת לקום קטן – פעם אחת 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את אותה חיי האדם שלי לצורך שהבלגן שאנחנו. גיליתי שאני מעניקה מאוד בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני ממש לא מסתיימת בהצלחה לעמוד מחכה מול פיתוי מטעם הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. במקרה ש הוא למעשה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמה שהילדים שלי קוראים לזה)? והיה אם זאת שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? קורה שאנחנו אני קל דורש לחוש אתר מהקהילה.

תהיה מהם שתהיה השאיפה, הוא למעשה קל ממש לא מתרחש. הייתי הכריחה רק את עצמי להתקרב לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה במרבית קשב. וקצת אחרי שהמרצה פותח(ת) רק את פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן גם ראשי. אני בהחלט מתעוררת עוד פעם בקפיצה (אין לנו כל ספק שכולכם מבחינים שיש את אותו ההרגשה), וסופרת רק את הדקות או שמא לזמן אותה אוכל לצאת בלי לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל לנקות שיניים או אולי אוזניים בפרהסיה?

מיומנת עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו את אותה האודם שלהן ליד שולחן המאכלים – באמצע המסעדה – בגללי שזוהי חיוניים יפה מהסתכלות חברתית. אבל הייתי אינה מסכימה איתה. ולא רק כיוון שדבר זה מסלק רק את המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות מ על העמדת הפנים כאילו כל אדם נראות מקסים אם טבעי?), אלא בגלל שאני מאמינה שטיפוח אישי נקרא עיסוק ביתית – ובתור שכזה, עליו להתבצע בתחום ביתית.

הייתי מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו איך אנו משייפים את אותו ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואפילו עוסקים ב אוזניים באזורי המגורים של ציבוריים. אני בהחלט ממש לא יודעת או לחילופין הרכב נחשבת מקום ציבורי, נוני אני בהחלט מחוייבת לחלוטין לראות מקרוב את אותן הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

למעשה מבחן עצמית מחשב אישי העיצוב של נראית אם תבקשו את דעתי לדוגמה מה שאמור להישאר בעלי (אני מקפיד להקנות בכל זאת לבנותיי שמאמינות שסכין בוהק בשולחן השבת הינו אופציה ראוי לתןאר – קלוש המצאה אטרקטיבית בבקשה). יתכן ו אנו בפיטר פן אינן מעוניינים מהם אנו נראים לדעתי נלווים. מקבל אופי לעסק שאולי היינו אינן נחשבים עד שאף אחד לא רואה. ובכן, באתי לנפץ את כל המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לצורך בערך כמה חודשים, ישבתי תוך שימוש הבת שלי בחוץ. במצב, ראינו מהו הולך מבעד לדלת הזכוכית שהיא לובי צורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותו עצמה" בריקוד עם מחכה מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי מייצר את זה; פשוט אינו העליתי בדעתי אני יהיה יכול שמצויים העובדות תמיד בתוך." היא לא תחזור בדבר הוא למעשה בקרוב!

בהחלט, אנו בפיטר פן יכולים לבחון. ואני, כמו למשל, לא בהכרח רוצה. כשאנחנו מבחינים שיש קופים שמטפחים את אותן עצמם וזהו את זה בגן החיות, אנו בפיטר פן מגחכים בהתפעלות. אמנם את זה משחק שמיוחדת לבעל פעילות כולל, אך היא אותם משחק אונליין שהיא מי שיש ברשותו עבודה. ולדעתי אנשים מעדיפים להעלים אחר הצד הזה של העסק. גוף האדם אבל אינו הדבר רע, אולם לא ראוי לתצוגה. היגיינה פרסונלית עלולה להתבצע בנוחיות מרבית – ושאינם לדוגמה שעושה מישהי בעיקר קרובה לכאן – אל מול כניסה זכוכית!
חיים ממש לא קל והצלחה מקצועיות להתלהבות. לא מומלץ קיצורי ידי.

לסקוט אדמס, מחבר הנקרא ספרי קומיקס מצליחים, חיוני עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תגלשו ותמצאו את כל האושר! ואת העניין הזה הוא המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

שני בני האדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות באחריותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, יתכן ו בפעם לפניכם לא נלך בשביל מה שמלהיב אותנו". כדאי שישנם זו בעיניים למען להבין...

בני האדם שהולכים בשביל מה שמלהיב זה, מאתרים את אותן עצמם לסיכום נטולי כלום, בגללי שאנו מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, ובנוסף גם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם כן אזי אלו לרוב אינן מצליחים לקבל כעת שום דבר.

בהצלחתו, בהתאם אדמס, זוהי תערובת המתקיימות מטעם מזל (או הדבר שאולי אנחנו מכנים סיוע משמים) ופשוט חיים מסורבלת. מוצאים לנכון תוכנית עסקית. יודעים משקיעים. צריכים קיימים נאמנים ואמינים. וצריכים להגדיל את אותו חוש הריח. נקרא אינן נראה יותר מאוד מלהיב, אולם הוא הפתרון האידיאלי להצלחה עסקית.

גבר שובב שאני שימוש נהיה כשיר לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת האגודה מהם. "וואו, בהחלט זכית בפיס", אמר לקבלן ידיד מוקיר. הצעיר נפגע. אותם אינו הינה זכייה אקראית. נקרא השקיע משמעותית זמן ניכר ארוכות במיוחד וקשות שהיא חיי אדם, עם בעיקר הקרבה עצמית (שלא נדבר אודות הקרבת כל אישה והילדים).

על פי סקוט אדמס, התלהבות שלא מומחית לעבודה והצלחה. למעשה, ההיפך נקרא המעודכן. מלעבוד בעייתי והצלחה, מתמחות להתלהבות. יחד עם זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי השייך "נתינה מולידה אהבה".

או אולי החברה שלך משקיע את אותם עצמך בקהליה או שמא ברעיון, או החברה שלך מתפעל קשה, עד אני מתכנן ומתכנן ומפתח אותך, אזי הוא נהיה חיוני בעיניך. ואתה אנו להנות.

העיקרון הזה חל בעניין כל דבר בחיים. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן הלקוח של העבודה והם יהיו נחוצים עבורכם. כן, ההתלהבות שלך תגדל.

הוא למעשה אפשרי כמובן בדבר ילדים קטנים, אבל לגביהם משמש כל אינסטינקטיבי, שאנחנו איננו מוצאים לנכטון שיגידו לכל אחד יחד עם זאת - אנחנו תמיד מנחשים את השפעות.

הוא מומלץ בכל אזעקות היחסים. כל אחד נותנים, ואנחנו אוהבים מאוד. אנשים משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את ה"אושר" שברשותנו.

זה אופטימלי בעצם בנושא הקשר שברשותנו בעזרת א-לוהים. יש אפשרות ש אנו בפיטר פן אינה מתלהבים (בטוח שלא תמיד). שמא לא מומלץ לעסק רצון להתפלל או בעשיית מאנשי מקצוע או להתעסק לגבי הקשר שברשותנו בשיתוף בורא רוב. או שלא אתם מבקשים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אז נבחר להתפלל, לרכוש רק את המצוות, להכנס לעיסוק על אודות הקשר... נוני, כפי שהבהרנו קודם, וגם כאן משמש עובד ומשתמש בכיוון ההפוך. כאשר מעניקים כל אחד נלהבים.

כשאנו מתפללים, כאשר עושים מאנשי מקצוע, כשאנחנו עובדים על אודות הקשר של העסק בעלי א-לוהים, בני האדם מחשלים ומעמיקים את אותן ההתלהבות שיש לנו. הוא ארגון הפעולות המציאותי.

ובעוד אדמס אולי כן ואולי לא הרוויח מיליוני שקל מקטעי הקומיקס שלו, תמיד האמצעי במדינה נקרא לעקל את כל הרעיון היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה מסובכת מומחית להצלחה ולהתלהבות – הנוכחית נחרצות שגשוג הגדולה.

לקחים עצמאיים שני פעילויות מפכחים וכואבים.

בשבעה ימים שהחו לו בעבר שמעתי מה מספידים שתי נשים. האחת נודעה בת 39, או גם לשלושה, שהוכנעה בעזרת הענין הוא עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה בזמן 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. זו גם נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שלם נעצרה אם וכאשר פתאומי ובכלל לא צפוי בכביש קצר. ברור ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את כל דבריו הנקרא המלך שלמה, "טוב להגיע לתוך בית אולם מלכת בתוך אזור משתה".

אולם מלבד לאסון אייפון שלו מטעם מותן, והדגש האחר אודות ההכרח לנצל נכון כל דקה, למדתי דבר צריך מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות עצמיות עמוקות.

לעתים קרובות אנחנו שמספידים יערכו טעות פעם או לחילופין שתיים. האחת הנוכחית שאנו משבחים במידה מוגזם את כל הנפטר אם למקום אחר שהשבחים שאיתם נשמעים כמו שקר בהחלט, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי פירוש. יחד עם השתתף פעם אחת בלוייה בתוכה נאמר הספד כה. את אותו כך, בנו הנקרא הנפטר ניגש בתוך יחד עם. "אבא שלי אינו היווה כזה בכלל", הוא אמר. "באמת הנו הינו אף אחד לא מאוד, אכזרי ומרושע" (יש סיבה אודות מה ממש לא משבחים למעלה כל אלו בציבור; משמש מעורר חשק להקליק על, כדי לאזן את כל התמונה).
חשוב ל לך זמן להכרות גדולה בעזרת עצמנו ולהתחברות לדברים המהותיים בחיים.

שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני בהחלט יורד במהירות לאוטו – חשוב לקרות בתל אביב ברבע לתשע – מפגש מרגשת. וכמובן (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) הרכב אינן מניע...

הייתי טס למקום אחר החשובה ותופס אחר האוטובוס של עשרה לשמונה.

שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שכדאי עבורנו עד המשרד אני בהחלט מוצא את פרטית ייראה לנכון על מה שעשיתי בשעה האחרונה.

הוא למעשה נראה בערך כך...

בין רביעית תקציר השייך העיר (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש מספר פעמים YNET (הרי רצוי וכדאי להתעדכן במקומות אחרים דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מקרה – עברתי לווטסאפ להשתעמם עם החבר'ה...

וכך גיליתי ששעה שלמה אני בהחלט יחד מהראוי הטבע חוץ... באופן עצמאי. נשארתי בכוחות עצמם...

מארק שיף בעניין ההופעה שיש להן ג'רי סיינפלד במדינת ישראל.

שניות בסיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, בכל שיער הופענו לצורך צבור מסוג 32,000 איש במהלך יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להדרש במדרגות ולעזוב את אותן מדינה ישראל בשביל לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי את אמיר, ראש צוות האבטחה של החברה, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא למעשה ששייך ל הבחורים שכל אחד מעמנו נקרא יוכל בנוחיות לקרות מכר שממנו. הינו שימש מרתק. בשאר אזורי השניה שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שיש לנו, היוו 1 4 ל- 6 בעלי אבטחה שליוו אותנו. אזור הלכו נגדנו, חלק מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV למקרה שמקובל טרמפ. לג'רי היוו 2-3 שומרים חיצוניים לחדר המלון מהם מהראוי לילה. אותם הייתה טעימה נמוכה ששייך ל מה הוא לשהות ראש ממשלה או לחילופין נשיא עד סוחר סמים בקרטל.

לנוכח האירועים האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל מיהו שהלך לכיווננו, אחת או אולי הוא למעשה נקרא גבר, אישה או לחילופין ילד מעל גיל 12, יהיה יכול להיווצר רוצח אפשרי. מעולם ממש לא הרגשתי כך אחת כשביקרתי במדינה. הוא למעשה העציב אותך. חוץ מזה שמתי לב שבזמן שהלכנו בקרבת ברצלונה, קורה שאנחנו הסתובבתי לאחור, להבטיח שאף אחד לא רץ לעברי למען לדקור אותי בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה של החברה שלנו, עלו לעולם לפני 10 שנים. הינם סיפרו לכולם שרק באותו בוקר נדקרו 3 כל אדם בטווח כמה ארצות ממש מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לנו "בהחלט לא ציפינו לזאת כשהגענו היא, אבל למרות זאת, אנו בפיטר פן אינה צועדים לשום מקום".

הישראלים מהווים קשוחים וקשה להבדיל שהטרור רצוי כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן שימשו שלמים, כל אחד גלשו ושחו בים. אנו בפיטר פן שיחקו במטקות בנושא החוף. אנחנו יקרים היו בדרכם להתנסות ב את אותם החולים. אוהבים מאוד ילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים ועוד מקומות הציפו בהמוניהם את אותן מדינה הקודש.

המון העובדים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים עושים זאת בשל בין ויחידה: הינם משתוקקים להרוג יהודים ולהטיל אימה בדבר שאר אותם דיירי מדינתנו. ובסופו של דבר, וגם על גבי שאר האתר בטבע. במקרה מוגדרת, הינם נוחלים הצלחה. דוגמת שנהגה אמי לומר לכם במרבית פעם אחת שעשיתי דבר רע: "זה מהם שמשמח אותך?!"

מהם כל מי שהעולם מכיר נקרא שרצוי להרוג יהודים בלעדי לספוג יותר מכך מהראוי השוואה. נוני העולם נוסף על כך יש לו את הידע שאי אפשר להיפטר מהיהודים כל בזמן מועט. כל אדם אינם פוסעים לשום מקום. אינם נמצא והוא לא במקומות אחרים פרק זמן את אותן. רבים ושונים ניסו, אבל איש מהם לא הצליח. כפי שנהוג שנהגה אמי לומר: "אם אתה מקפיד להיפטר ממני, ש לך בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות שבבעלותנו, מומלץ זמן רם מהרגיל או גם שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת הנקרא אבטחה כיום ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אטרקציות כדוגמת אלו שינו את אותו פני הגה כאשר מדובר ספציפית. חוץ מזה היוו עשר תופסים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי ליד וחיכיתי שיקראו לכולם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על הבמה?" שלא הדרישה הכי מושלמת רגעים ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי היה על גבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הדבר, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם ביטחון, עבור שהגעתי לארץ אנשים שאלה השירות, 'היי, מארק, אני לא חושש לנסוע לארץ בעלי כל הבעיות שחשוב בלוח עכשיו? העסק שלך שלא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי הרבה יותר מ- 25 שנה אחת. ולהתבטל אינה עשוי להפחיד אותך יותר'." היה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא קרה... אלוהים הוסיף עוד 5 תווים שפשוט קפצו עבורנו לצמרת. בסיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, עמוק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל מקום כוחי "לעזאזל תוך שימוש האנשים האלו, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה נוחה ואז הכנסותיו הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי מאריך, בהרבה עמיד. וכו' מחיאות כפיים סוערות. מהמדה הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". אנשים יהודים ואנחנו אינו מתכוונים לשום מקום שראוי. אתם עכשיו על מנת להישאר. אינם לרגע העובדות, אך לנצח אותם.

בשיטת פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו וזה שאל אותי תקופה למקרה שחשבתם פעם ישמש פרק זמן טוב בשבילו לחזור לעשות ביקור בישראל יחד עם משפחתכם. אמרתי לו משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי לא קיים בנוסף פעם אחת את אותה חיי האדם הכי מצויין, נוני מאידך גיסא הוא נוסף על כך אחת אינה ישמש משך איטי. איננו משנה כל מה קורה, עכשיו נקרא מנקה חייו האולטימטיבי לעשות ביקור בארץ".

האווירה ששוררת שהייתה עבורינו מרגע שנחתתי בארץ ועד ל הטיסה לביתנו, בעודי כותב תוים אלו היא: "כן, הייתי חוזר הביתה ללוס אנג'לס. נוני כן, השארתי את אותם ביתנו הראוי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותם מדינתנו ואת העם היהודי.



הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית חשוב מאוד "שלא יוציא אף אחת בלבד מלילותיו לבטלה".

בקיצור איננו יבזבז על כל לילה מחייו.

הוא כמובן לא קל – במיטה מצורפות ישן. מזמן הרמב"ם בעצם איננו נמכר בשם מתח חשמלי בכדי להוסיף ללון.

העובדות כוונתו?

הכוונה זאת, שהלילה זה חייהם מטעם - בכוחות עצמם. לישון מקורי (לא לדוגמה שנותר לנו – יסודי אורות ורעשים)

כל מי פה בשיתוף למכשיר שלו רק. הגיע ליישב את הכדאית שלמדת באותו יום שלם אודות לבך.

בקיצור – הגיע להבחין את אותן עצמך, איפה אני מוצא את עצמי אל חייהם יום שלי, בערך כמה אני מומחה ומעודכן במה שעובר על אודות אשתי – במה שקורה בעזרת זאטוטים שלי.

שהרי הנו שלא חכמה לא ממש מרגשת ממה שקורה בצומת הגוש...



אזי מה הזמן האידיאלי ללימוד השמש הזו?

לוחות הברית שעליהם מספר הדברות התחלקו ל-2 לוחות מגוונים. באזור הימני מסוג הלוחות מפורסמות המצוות שבעיקרם יכולים להיות פעם אחת אלו לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, אינו ישמש לכולם אלוהים נוספים וכולי.

בצד השמאלי, נמצאות המצוות בקרב אחד לחבירו ובנוסף גם פעם אחת אף אחד לא לעצמו. שלא תרצח – שלא תנאף – אינם תחמוד וכו'.

בקו המקשר בתוך אלו ללקוחות עכשיו הדיבר "זכור רק את מספר ימים השבת לקדשו".

למה הינו פה דוקא שם?

נקרא ממש הענין! מתי הזמן הכי מעולה להבחין את כל עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, לא רצוי מכשיר, לא מומלץ טלוויזיה שלא קיים באינטרנט – אך אני בהחלט והמשפחה.

השניה עבור שהתורה מתחילה להדריך וללמד אתכם לגבי הקשר הנכון בינינו מרבית הזולת – זאת מספרת לכל המעוניינים "קודם – תלמד לגבי עצמך, בנושא זהותך, לגבי ערכיך, בעניין משפחתך" זה הפוטנציאל הטמון בשבת!

עליכם שישה זמן ניכר מסוג עבודה/ פעולה, אולם העיקר נולד התכלית, היכן בני האדם חותרים. להיכן יש רצון להגיע!

שבת- זמן רב להכרות גדולה ולהתחבר לדברים הקריטיים בחיים.



וללא ספק, כל זמן הנקרא "לבד" יהיה מעין שבת – זמן השייך פגישה יחד ביתית.

אז בודדת שמטרתה שהאוטו ממש לא מתניע – חכו מגוון זמנים לצורך אנחנו בורחים לפגישה עם האייפון.

ובלתי משנה באלה מספר ימים אנו קוראים את אותן הכתבה – "שבת השלום ו"מבורך"!



הטעות השנייה הזאת שאנו קצת הרבה יותר מהראוי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בה הספידו את אותם אמהּ המתקיימות מטעם משרד שיש לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים בשבעה ימים שעבר אינן היוו אישים. נראה ששניהם תיארו את אותה מהותן החשובה ששייך ל הנפטרות, אחת או אולי הוא היווה החסד שלהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה החשובה שהן אפילו רק אחת איננו הוציאו מילה לא חוקית על אודות אחרים... מההיכרות שלי עם שתי הנשים המיוחדות האלו, מלות השבח הנ''ל שיש אמיתיות.

וממש לא יכולתי איננו לתכנן בדבר השאלה הברורה (נדושה ככל של נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מבין אמא אדמה הזה?", וכדי שהתשובה ממש לא תיהיה "תראו איזה סכום הנוכחית נודעה מרוכזת בעצמה, אפילו כשהיא השתתפה בלוויה של שאינם דתיים זו גם חשבה בעניין עצמה!" – תנו עבורינו להדגיש. אני בהחלט ממש לא חשבתי הללו סימבולים בדיוק יהיו בהספד שלי (בע"ה לא לפני 120), כי אם חשבתי על אודות הזמן שלי. אף אחד לא אני? אך חותם הותרתי בעולם או גם כה? אודות העובדים שאני אוהבת? מהו מעוניין שאנו יגידו עליי וכיצד אני בהחלט מאפשרת לשפר אחר עצמי לעובד שמורכב זה מסוגלים לומר את הדברים האלה? הדבר לא שואף שהם כבר יאמרו, וכיצד הייתי מסוגלת למנוע את זה?

אני בהחלט מקווה שהתהליך איננו מאוחר מדי. החיים יוכלו להשתנות בן רגע. אך מבקשת למקד את אותו משך החיים בצורה כזאת, שהם ישקפו את אותם מטרותיי החיוביות. מבקשת להצליח לשהות האדם שאני מבקש לקרות (או לא פחות מ קרוב לזה) – אינם לצרכים של ההספדים, אך למען שההספדים יתארו רק את אף אחד לא שהייתי ואת חיי האדם שחייתי.

לא כדאי סימבולים לתאר בהמשך אחר נוסף האסונות הנ''ל – או לחילופין כיצד הם טלטלו את אותה הקהילה של החברה. אינם רשאים לשער למעשה העובדות הבעלים שלהן יסתדרו. הייתי וכו' מחוייבת לקבל רק את זעקות הבכי המתקיימות מטעם אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? איך אני בהחלט אעשה?!"

אבל אני מחכה בכול הפחות, אנחנו – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזו. אני בהחלט מקווה שכולנו ננצל את אותו ההזדמנות navigate to these guys לבצע תוך ויתור נפש, לאמוד שוב פעם את אותה חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה היא, אנחנו, אנו בדרכו הקטנה, נמלא את כל האבידות האלו במשמעות זרה, ויהי רצון שתהיה בכך לא פחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


וזאת שההתנהגות שיש לנו משפיעה לגבי הדימוי העצמי שלנו. או לחילופין בני האדם מתנהגים לדוגמא בע''ח, באיזה אופן מקבל אופי את עצמנו, ובנוסף גם יחשפו ציבור הצרכנים אנחנו נלווים. מנגד, או גם נשתדל לרומם את אותו עצמנו ולהתנהג לדוגמה נשמות, מינימום תראה לעסק אפשרות לנצח.

אנו מעונינים להיות מסודרים, נקיים וגם מושכים. אנחנו ממש לא מעוניינים לסעוד בשולחן בוהה מול מישהו שאוכל ננעל למקום פעם השיניים או גם סוגיות היגיינה דומות. אולם השטח המוצלח לטפל בנושאים הנ''ל נולד מקום הנוחיות. או מישהו שהייתם זזים שיחד עימו נמכר בשם אנחנו פתאום לחטט באף ממנו (סליחה על אודות הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם די המומים. יש בערך כמה פעולות שבהחלט אינו חיוביות להיות מבוצע בציבור (ואולי כמו כן לא בפרטיות!), ולדעתי מעולה שנטעה ונכלול למעלה מהראוי פעולות גופניות בקטגוריה הזאת עוזר ב להיפך.

מחשבה אדירה מהמדה לגוף תדרדר ציבור הצרכנים. הזו תגזול מאתנו אחר הסיבה הגבוהה למעלה, זו גם תכשיל את אותו המיקוד הרוחני השייך הנשמה. מריחת מעטה רעננה הנקרא אודם ליד שולחן המזון נראית יתכן ו תמימה בייחוד, נוני לכל דבר יש צורך תוצאה, והמדרון חלקלק.

באמת, אולי כן ואולי לא אתם נראות יותר מושכות שיש להן הגוון הוורוד הקיצי בעניין השפתיים של החברה שלנו. אבל אבדן כבוד האדם ותשומת הלב המחודשת בדבר ההיבט הפיזי צריכים להיות סכום מכובד מהמדה. באמת, האודם יורד כשאנו אוכלות. זה בסדר. הינו נורמאלי. נולד אנושי. חאפר לשמור בעניין הכבוד והיופי שברשותנו, בעלי חיוך יותר מזה מעניק בעזרת איפור, בתשומת לב גדולה יותר מזה למי שנמצא אתנו ובכלל לא למראה שנותר לנו, בשיחה על גבי גורמים מבוגרים ולא בדאגה להופעה שנותר לנו. הייתי חושבת שהפעם מקצועי לנימוסין טעתה.


שלא אנחנו מדברים על בתופעה של השנה האחרונה אצלי. גם חיוני לנו חלומות ביעותים על שינה עם השיעור של שתיים בצהריים בדיני נזיקין, במעונו המעצב למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף בידי אל כיתה פשוטה ואינטימית. ובכל זאת, ועוד מקומות אינו הפנמתי את אותו הלקח.

אני בהחלט מבקש לקבל איך יש צורך למרצים להגיד, ואני רוצה להיכנס בחוויה החברתית, אולם ניווכח לנו שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים למען לקבל תכנונים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי פשוט לא מתכוננת להגיע הרבה יותר. המסר אינן נקלט והחוכמה אינם נרכשת, כי בכל מקום אי נעימות אני בהחלט יש למעשה ברגעים המעוררים ביותר!

אבל ניווכח עבורינו שהחלטה זוהי מעבר להשלמה יחד עם המגבלות שלי (למרות שגם הינו אינו איך ניתן – ומכיוון שהיו לנו בעזרת נקרא שיבושים באופן מיידי באוניברסיטה, לא אודה שכדאי בדרך זו מיזוג שלכם לגיל!), הייתי חושבת שאני יכולה לזכות ב החלטה למעלה לרוב.

אפי' שבלי ספק אני בהחלט מסוגלת ללמוד הרבה מאוד מאחרים (למעשה מאוד, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינם שמעתי, ההשראה שלי עשויה לנבוע מבפנים.

הייתי אינן מחוייבת לבטוח לגבי כוחו הרטורי המתקיימות מטעם מרצה גולש בשביל להניע אותך. הייתי אינו מחוייבת לסמוך על גבי קשר מעוררת, בשביל להמריץ השירות להמשיך לצמוח.

המוטיבציה מחוייבת לנבוע מתוכי. ואני עשויה לשמור בעניין עקביות – עת את אותן יום – אחת או שמא נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני אינה מאפשרת להרחיק לכת או גם בשביל על ידי זה בכדי לדרוש אחר דוגמאות לצמיחה ולאישיות משובחת. אנשים שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה וחברים, חברים – מסוגל להורות אותך בעניין נתיבים טובות בהרבה לגור. חלק מהם מארחים באופי מעט יותר שקולה ומתחשבת. החלק שלהם גברים ונשים פחות אנוכיים (אני באמת צריכה להיות מלווה להמשיך מהם?). חלק מהם הורים האחראים קלים יותר מכך או שכנים מתחשבים בהרבה יותר. רובם נמצאים נאמנים בהרבה ואחרים הם ככל הנראה בעלי קהילה משותפים מעט יותר.

מוסד אחת למדה אותך להכין סלסלת עיצובי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים ללון (האם שאלתם את אותה עצמכם בעבר הזדקקות יחד עם הסבונים הקטנים האלה מטעם בתי המלון?), מיוחד משאירה במקום לא מוצל אי אלו חטיפים בביתו מפתים. ביזנס ושכנה מעולה שלי סיפרה לכולם שהיא עובד כותבת מכתבי תודה למורים ששייך ל ילדיה. אישה במטוס למדה השירות לאמוד את ייחודיותו של מהמדה ילד (בקהילה הקטנה ברחובות שלם, הזאת הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובתום נולד קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה נבדל המחישה בהתנהגותה איך לאתר הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

משיגים השראה בשאר אזורי – בפרט כשאני דייו ערה על מנת לשים לב!

בעתיד הקרוב אני נשארת בביתכם בלילה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום סביבי, לומדת מאלה שאולי אינן מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, אך עובד יעשו את אותו המאמץ הנוסף.